Daf Yomi - Yiddish - Rabbi Yonason Marton

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת מנחות דף ב' _ כל המנחות

עיונים זבחים דף קי”ט-ק”כ | ריכוז הפולחן באיסור הבמות (ח”ג)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:https://drive.google.com/file/d/1RKxRi-A3GAjTY3gNIF2lgS8eut_XFQPh/view?usp=sharingלהשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף ק”כ | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:https://drive.google.com/file/d/1RKxRi-A3GAjTY3gNIF2lgS8eut_XFQPh/view?usp=sharingלהשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קי”ט | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:https://drive.google.com/file/d/1RKxRi-A3GAjTY3gNIF2lgS8eut_XFQPh/view?usp=sharingלהשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

עיונים זבחים דף קי”ח | ריכוז הפולחן באיסור הבמות (ח”ב)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:https://drive.google.com/file/d/1fW6-RRZpwhKmyxO8RzW6uNPEy6R9fBl1/view?usp=sharingלהשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קי”ח | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:https://drive.google.com/file/d/1fW6-RRZpwhKmyxO8RzW6uNPEy6R9fBl1/view?usp=sharingלהשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

עיונים זבחים דף קי”ז | דמותן של יתרו ורחב בחז”ל (ח”ב) וריכוז הפולחן באיסור הבמות (ח”א)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:א). לא היה להם לרש״י ותוס׳ הגירסא של ״דברי ר״מ״ אהא דכל הנידר ונידב קרב בבמה קטנה, ולכן דייק רש״י מהתו״כ דזהו אכן שיטתו של ר״מ. וד״ר אברהם (רמי) ריינר ביאר דכמה תלמידים הכניסו הגהות כאלו בתוך תלמודיהם, ולבסוף נכנס להתלמוד, וכעין מה שאפשר שקרה בסוגייתן. והר״ת בריש ספר הישר פלמס נגד תיקון הגירסאות והביא הא שקילל ר״ג מאור הגולה אלו שמתקנין הגירסאות, ונכון יותר לחלק בהדין מלהגיה הגירסא. והביא דאף רש״י זקינו לא הגיה הגירסא רק בפירושו, אבל לא מלאו לבו לתקן הגירסא בתוך הספר, זולתי במס׳ זבחים לבדו. (ואכן מצינו דלא פירש״י בסוגייתן בזבחים כבשארי מקומות בש״ס דהעיר כש״והתניא״ היא בניחותא.)ב). כדכתב החזו״א לא העירו חז״ל בהתלמוד אלא על פתח דבריהם, וצריכין להרחיבו עוד יותר. ובזה צריכין להרחיב את רעיונותיהן כשדיברו על דמותיהן של יתרו ורחב שהם נכרים זרים מבחוץ שעבד כל ע״ז או דזנה עם כל שר שעזרו את ישראל והתגיירו לבסוף והתחתנו עם משה ויהושע מנהיגי ישראל (ולכן סימלו את זה דרחב היתה בהחלון שמשקפת מחוץ לפנים ומפנים לחוץ), אשר מצינו שתלויה בהזמנים שונים במה שעברו על ישראל בזמן שחיברו חז״ל את המדרשים עליהם. וכדכתבנו בשיעור לע״ז דף י״ב קבעו חז״ל את הג׳ עבירות חמורות שהמה מסמלים הגוי, ובזה סימלו דיתרו רחב ונבוזראדן שעברו וסימלו ביותר על אלו החמורות ומסמלים את הגוי ביותר, אפ״ה התגיירו והשתתפו לבסוף לכלל ישראל. ובספרות חז״ל שכבר נתבטלה יצרא דע״ז קבעו דר״ל, שמסמל לרציחה שהיה גלָדִיאָטוֹר, והשתתף לבסוף לבית מדרשו של חז״ל. וכמו״כ סיפרו חז״ל במנחות דף מ״ד דנתגיירה זונה, שמסמל לגילוי עריות, כשראתה יראת חטא של איזה תלמיד, ונשא אליו באופן היתר באלו המצעות שזינתה. וזהו כעין מה שאמרו חז״ל על רחב דבאותן דברים שחטאה באותן דברים השתתפה ועזרה לכלל ישראל, אלא דרחב פגשה את הקב״ה ע״י שראתה הנסים שפעל, ובימי חז״ל המשיכו את המוטיב הלז ושינו את זה דהזונה ראתה את הקב״ה ע״י מפגשה עם התלמיד בתורתו, שזהו מה שקבעו חז״ל דזהו האיך שפוגשים הקב״ה בהעולם.ומצינו דהשתמשה התורה בהמעשה של המרגלים ורחב בתיבות שמשמעותיהן כפולות באופן ארוטי, כגון בהא דהתשמשה בהתיבות ״ויבאו״ בית אשה זונה, ״וישכבו״ שמה, ״לראות״ (מ״ראה״ את ערבתה) את הארץ. אבל בתרגום השבעים עסקה לעדן הטקסט ממשמעותיהן הארוטית, כגון בהא דשינתה מלשון ״שכב״ ללשון ״לינה״. וכמו״כ תירגם יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים (ח״ב) את רחב ״הזונה״ דהיא מלשון פונדקית הנותן מזון, אבל לא דהיתה זונה כפשוטה, וכמו״כ תירגם יוב״ע וכן פירש״י שם. וד״ר יהודה ליבס במאמר רחב כפונדקית טען דהאטימולוגיה של תיבת ״פונדקית״ ביוונית גופא היא קרוב למשמעותה של זונה, דהיא מ״פן דקוס״ שהיא מלשון ״מקבל כל״ כמו הזונה. ובספר מתי בברית החדשה יחסו הנוצרים את ישו שבא מרחב הזונה, ולכן עסקו ג״כ לעדן את משמעותה שלא היתה זונה. אבל חז״ל לעומתם הרחיבו את משמעותה של זנותה דאכן זינתה עם הכל כשכבר היתה בת י׳ שנים, ועכ״כ דאמרו במגילה דף ט״ו ע״א דכל האומר ״רחב״ בשמה זינתה, והתפללה לה׳ ושב מחטאה אשר זהו שבחה ששבה לגמרי מגנאי כזה, והציבו בזה כמה גדול כחה של תשובה שיכולין לשוב אף מעבירות כזה. וכדהבאנו בשיעור לע״ז דף ס״ג כתב הרב ד״ר עידו חברוני דמצינו גם את הסיפור של הזונה שרצתה לשוב בכתבי אבות הנוצרות של הסגפנים במדבר, אבל שם הצריכה לחסדי האל כדי לשוב, דלא כבספרות חז״ל דכחה של התשובה גדולה מאד שמתקבלת מאליה. וי״ל עוד בזה דרצו חז״ל להציג בזה דבאמת היה רחב אשה חשובה מאד בטבעה, ורק מחמת שהיתה בין הכנענים נעשתה זונה (וכשקבעו החוקרים בקרימינולוגיה דהסביבה פועלת על האדם אי נעשה פושע), אבל כשלא היתה שם נעשתה חשובה למאד עד שנשא אותה יהושע. וכמו״כ קבעו על ר״ל דכשהיה בין הלסטים היה לסטים, אבל כשהכניסו אותו לביהמ״ד הבינו דבו היה טמון הכח להיעשות אחד מהכי גדולי חז״ל עד ימינו. ועוד דרצו חז״ל להציג בסיפור הלז דזהו הכתם היהודית של כח התורה ודרך החיים שלנו, שיכולה להפוך את האדם הכי גרוע שיכולה לפתות כל אדם, לאדם טוב כשפוגש עמה שמפתה אותה לעומתה.ג). הא דעסקו חז״ל בסוף מכילתין בהלכות במות, אע״ג דאינם עתידין לחזור ואכן לא הביא הרמב״ם הלכות אלו בחיבורו כיון דמאי דהוי הוי, היא דבדרך כלל סיימו חז״ל מסכת ברעיון אגדתי של ענין המסכת. ובזה כללו ההלכות במות ההיסטורית להציג דעדיין דגם וחוויית הקרבת הקרבן בעת היתר הבמות לפני המשכן ובגלגל עדיין קיימת בהאדם בקרבתו לה׳ אף בימינו כשאין ביהמ״ק קיימת, אשר זהו כל ענין הקרבת הקרבן בכלל.והיא דכשאסרה התורה את הבמות וריכז את הפולחן רק למקום המקדש, שינתה את כל המשמעות של הדת בקרבת האדם לה׳. ואכן מצינו דאף בזמן איסור הבמות עדיין זיבחו ישראל בבמות, ואף המלכים הצדיקים, כמו יהושפט ויהואש (בחיי יהוידע), שעקרו ע״ז, אפ״ה לא הצליחו לבטל ולהסיר הבמות שהקריבו העם בחוץ לה׳. והנצי״ב בפירושו מטיב שיר לשיר השירים (ו׳ ה׳) פי׳ דענין קרבנות היא להביא דביקות לה׳, ובעת היתר הבמות היה נוח לו לאדם להביע דביקותו לה׳, ולכן אף בזמן איסור הבמות לא סרו להקריב עליו. והיא דהוי כאילו נתבטל הדבר שא״א להתפלל כי אם במקום אחת בעולם (וידוע המו״נ בח״ג פל״ב). ומצינו עכ״כ דהוכיח רבשקה שליחו של סנחריב (דלפי חז״ל היה ישראל מומר) את חזקיהו, שהצליח להסיר הבמות, בישעיה (פל״ו) דאין לו לבטוח במצרים למרוד בסנחריב, ואין לו לבטוח בה׳ כיון דהסיר הבמות מלזבוח לה׳.להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קי”ז | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:א). מעניינת דבההוו״א סבר הש״ס (באופן חתרני) דבהמדבר לא היה ג׳ מחנות ורק בירושלים, אשר עיקר חילוק של ג׳ מחנות מצינו בהמדבר. וביאר המשמר הלוי (סימן קס״ד) דבההוו״א פי׳ ״בכל מחנה ישראל״ דהיינו בכל מקום חניית ישראל ושחנו שם ישראל. ומרש״י משמע דבההוו״א סבר דהוי כבגלגל דכל מקום נחשב כמחנה ישראל. ולהמסקנא נתהפך דאף כשנסעו עדיין היה קיימת שם מחנה ישראל עליה.וכל ענין המחנות וחילוק מעגלי איזורי קדושה, אשר מצינו בכלים שעשר קדושות נתקדשו בהיררכיה זה מזה, היא כדביאר המו״נ (ח״ג פמ״ז) דהיא להרחיק האדם שאינו יכול להגיע אל המלך מלכי המלכים בכל עת ולהגדיל יראתו וכבודו.ב). הרמ״ד סולוביצ׳יק העיר דלמה פרט הש״ס רק לגבי מחנה שכינה ״והן הן הקלעים שבמדבר״, והא שארי גבולי הקדושה בחילוק המחנות המה נמי כנגד חילוק מקום המחנות במדבר?ג). רש״י סבר דאע״פ שנסעו לא נפסלו הקדשים ביוצא דעדיין שם ״מחנה״ עליה, אבל היו רשאין לאוכלו רק כשחנו שוב והקימו שוב המחנה. והקשה התוס׳ דאי לא נתבטל שם ״מחנה״ מיניה רשאין לאוכלו אף בנסיעתן (וסבר דלקדשי קדשים בוודאי צריכה מחיצות ממש)? והסביר הפנים מאירות דהא דאין רשאין לאוכלו בשעת נסיעתן היא משום דהוי אז כנפגמה המזבח, דאף אי קיימת המחנה בפועל עדיין אסורין לאכול (אף קדשים קלים) כלעיל בדף נ״ט. והא דלא נדחה הבשר מלאוכלו שוב כשיחנו היא כדקבע התוס׳ בב״מ דף נ״ג ע״ב דדין דיחוי היא רק לגבי הקרבה אבל לא לגבי אכילת קדשים. והחסדי דוד ביאר דהא דאסורין לאוכלו בנסיעתן היא משום דלאו אורח ארעא לאכול קדשים בעת נסיעתן והליכתן, דאין בזה משום למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים.ד). הקרן אורה ביאר דרק במנוחה בעת איסור הבמות צריכין ג׳ מחנות לשילוח טמאים, אבל לא בזמן היתר הבמות אשר לכן לא היה דין ג׳ מחנות לשילוח טמאים נוהגת בנוב וגבעון. והא דלא היה נוהג מחנה לויה לקליטת רוצח בשילה, היא דכיון שלאחריה אכן הותרו הבמות, וכדהבאנו בשיעור לדף קי״ג-קי״ד דביאר העבודה תמה דלכן הוי בנינה של אבנים ותקרה של אוהל כיון דלא היה כ״כ קבוע, ולכן לא היה בה קדשות מחנה לויה גמורה. וביארו האחרונים שקליטת מחנה לויה היא רק כשהלוויים דרים שם, ובשילה לא גרו הלויים במחנה לויה בשילה, וא״כ יש לדון אי הר הבית, שיש לה דין מחנה לווייה, אי קולטת הרוצחים בשגגה כיון דלא היו הלויים גרים שמה.ה). המשנה כמעט לא ציטטו הפסוקים והמקורות לדיניה, והיא כעין מה שתיארו פילון ויוסף בן מתתיהו דהמה ״חוקי האבות״ (ועיין בשיעור לדף קי״ב), ועסקה התלמוד להסיק המקור להאיך דרשו וחידשו הדינים שבה.ו). תוס׳ ביאר דלכתחילה צריך הלוי לגלות לעיר אחרת כשהרג בשוגג, ובדיעבד יכול לגלות משכונה לשכונה באותו העיר (ונמצא דמצינו חילוק שבין לכתחילה ודיעבד בדאורייתא גופא וכדהאריך ר׳ יוסף ענגיל באתוון דאורייתא כלל א׳, ועיין בשיעור לע״ז דף מ״ג). והענין ביה היא דכדהארכנו בשיעור למכות דף ט׳ שינו חז״ל את המובן של עונש הגלות שאינו כדי להגן עליו מגואל הדם, דכבר לא היה נוהג בימיהם, אלא משום כפרה עליו. והרמב״ם בהל׳ רוצח (פ״ז ה״ה) פסק דאי הרג הלוי בשוגג במדינתו גולה למדינה אחרת, ואי הרג מחוץ לעירו בשוגג יכול לגלות לעירו.ז). רש״י פי׳ דלר״מ הוי קרבנות נזירות של עולה ושלמים כקרבן נדבה כיון שבאו עליו מחמת נדר נזרו מעיקרא, ולרבנן כיון דאסר עצמו בנדרו רק מיין ותזמורת והקרבנות באו עליו ממילא הוי כחובה. וביאר הפנים מאירות דהא דאסיק הש״ס דאפילו ר״מ מודה דבחטאת ואשם דידיה הוי חובה אע״ג דבאו עליו רק מחמת נדרו, היא דלמסקנא לא קיימת הסברא הלז בר״מ. והיא דטעמו של ר״מ למסקנא היא דאף אי אין הקרבן נדבה לגמרי נקרב בבמה, דכל עולה ושלמים, ואף אי הן חובה, יכולין להקריב בבמה; והיינו דנידר ונידב הוי סימן ולא סיבה, דאף אי אינו ממש נידר ונידב אפ״ה נקרב אי הן עולה ושלמים. אבל קשה דתמורה דף י״ד ע״ב משמע דטעמו של ר״מ דהקריבו עולה ושלמים בבמה היא דנקרא נידר ונידב ממש? וי״ל דכיון דעולה ושלמים דידיה באים מקבלת הנזירות אן קיבל עליה ג״כ החיוב של העולה ושלמים שבה בנדבה כדי להביאם, משא״כ החטאת ואשם שבה שלעולם אינן קריבין בנדבה לא קיבל עליו בפירוש ע״י נדבת נזירותו.להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

עיונים זבחים דף קט”ז (ח”ב) | דמותן של יתרו ורחב בחז”ל (ח”א)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:כדאמרנו בשיעור לדף מ״ה קיימת גישת אוניברסלית ביחס הגוי להתורה והלכותיה שהיא ג״כ אליו, וגישה פרטיקולרית בבחירת ישראל מעליו. ולגבי יתרו מצינו דהגישה אליו התורה בסלחנות מעל לשארי הגוים מבחוץ שאסרה ההתחתנות עמהם. וחז״ל בסוגייתן השוו דמותו של יתרו ודמותה של רחב, דדמותו של יתרו הוא איש בזמן מתן תורה ובימי משה, ודמותה של רחב היא אשה בזמן כניסה להארץ בימי יהושע (שקבעו חז״ל שנשא אותה לבסוף). ודמותה של רחב היא שוה אל יתרו בהא דהיתה גויה שסייע את ישראל כמותו, וכמו שקבעו חז״ל שיתרו עבד את כל ע״ז בעולם, זנה רחב עם כל שר, והתגיירה לבסוף כמותו.ודמותו של יתרו הוא שהוא איש זר מכהני מדין שבא לישראל מקודם מתן תורה (לפי פשטות הכתובים), וסייע למשרע״ה במערכת המשפט והשתתף לבסוף בעם ישראל שהתגייר לפי חז״ל. ובספרות חז״ל יחסו אליו באופן פוזיטיבית, וכדמצינו במכילתא (מסכת דעמלק פ״א) דהוא היה ראשון שבירך את הקב״ה, וכמו״כ בספרי זוטא, ובספרי (במדבר ע״ח) שכתבו עליו שחיבב התורה וישבו בניו מחמת זה בסנהדרין. וכמו״כ היא במכילתא דר׳ ישמעאל שיצא מכבודו במדין כדי לבא ולהצטרף אל ישראל, וכמו״כ בפסיקתא רבתי דיתרו הוא הדגם של גרים בכל הדורות, והתנחומא (ויקהל ח׳) דהתורה ניתנה במדבר במקום הפקר כדי שיוכלו הגרים להתשתתף עמהם כמו שעשה יתרו. והרב ד״ר מנחם הירשמן בספרו תורה לכל באי עולם, ביאר דזהו לפי הגישה האוניברסלית דהתורה היא לכל באי עולם (כשיטת ר׳ ישמעאל). וכמו״כ שיבח אותו יוסף בן מתתיהו בהא דרצה להגן על היהדות (נגד אפיון) בגישה אוניברסלית, ובפרט דבזמן בית שני הוכיח א. א. אורבך דהרבה נתגיירו ורצו להיעשות חלק מכלל ישראל.אבל פילון הסתייג מדמותו של יתרו מחמת יחסו ממדין, ולא יחס אליו התואר של גר שהתגייר להיעשות לק מכלל ישראל. וג״כ מצינו בפסיקתא דרב כהנא (י״ב ו׳), שנתחברה בא״י במאה החמישית, דאכן האריך בשבחה של התורה וישראל והקשר של ישראל להקב״ה, ואין ליתרו הזר חלק עם זה, ודרשו עליו המקרא (משלי י״ד י׳) דבשמחתינו לא יערב זר מחמת דלא השתתף בצערן של ישראל בשיעבוד מצרים (וזהו דלא כדרשת חז״ל בסוטה דאכן נתגרש ממצרים מחמת שהתנגד לפרעה ששעבד את ישראל), ושלח אותו משרע״ה שלא ישתתף בקרבן הפסח (וזהו דלא כהשמו״ר דרצה משרע״ה שישתתף ג״כ יתרו בזה עמהם). וכתב דלא יאמרו ישראל שהדינים באו להם רק ע״י יתרו (ועיין בשיעור לב״ב דף ק״ט ביאר השם משמואל דענין המלוכה ומוסד הבתי דין הוצרכה לבוא להם לישראל מיתרו מגוי מבחוץ). ובספר דיוקן בשביל הדורות (פ״ב) ביארה ד"ר ב. אליצור דהיא משום דמוקדה של פסיקתא דרב כהנא היא אודות הגעגועין לעבודת הביהמ״ק ובניינו, יחסי עם ישראל עם הקב"ה, ומתקוטט עם טענות הגוים בימיהם. וזהו דבמאה החמישית הרימו את הנוצרים את ראשם, ולכן אחזה בגישה פרטיקולרית נגד הגוים ולעודד אותן בבחירתן מעל להגוים שאינם זרע קודש כמוהם.להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w

דף היומי אידיש הרב יונתן מארטאן שליט״א - מסכת זבחים | דף קט”ז (ח”ב) | פרת חטאת

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"אשיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדףכבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ותקציר השיעור:א). הטהרת הקודש ביאר דאין הכוונה של הא דזבחו הנערי בני ישראל את הקרבן ״בשעת מתן תורה״ שהיא בשעת קבלת התורה אלא דזריקת דם הברית לשם מתן תורה נחשב כבר כ״שעת מתו תורה״. וכדהבאנו בשיעור לדף קט״ז סבר הרמב״ן דאכן קרה לאחר מתן תורה, דלא כדמשמע בסוגייתן.ב). כדהבאנו בשיעור לדף נ״ט ביאר הספורנו דהא דבני נח אינן מקריבין שלמים היא דכיון דבקרבן שלמים אוכלין הבעלים בה כמו ביחד עם הקב״ה והיא חלק מעבודתה, לכן אינה רק לבני ישראל. ויש שפירשו דכיון דשלמים היא משום משום שלום וברית עם הקב״ה, היא רק עם עם ישראל.וזהו שהיא מתחת לסוגייתן אי ביאת יתרו היה קודם מתן תורה, דאז הא היה גם גוי מבחוץ חלק ממתן תורה (באופן מה), ויש להם ג״כ חלק בהתורה. ועיין בשיעור לדף צ״ד-צ״ה ובשיעור לדף צ״ו. והאבן עזרא סבר דבא לאחר מתן תורה, והסביר למה הכניסה אותה התורה מקודם לפרשת מתן תורה. והרמב״ן עה״ת כתב דלפי פשוטו של מקרא בא קודם מתן תורה, דאי בא לאחריו למה לא כתיב דסיפר לו משרע״ה אודות מתן תורה גופיה?ג). כדהבאנו בשיעור לדף ב׳ כבר העיר האבן עזרא דבהתורה נקראו הקדשים בלשון ״שחיטה״ וחולין בלשון ״זביחה״, ובלשונם של חז״ל היא להיפך, אשר מחמת הלשון של ״זבחים״ שנתן להם פרעה הקשה סוגייתן דקרבו הגוים שלמים.והמהרש״א ביאר דמקודם בפרעה דכתיב זבחים ועולות ״לה׳ אלקינו״, יכולין לחלק דהעולות המה לה׳ אלקינו ולא הזבחים, משא״כ ביתרו דלא חילק הכתוב בין זבחים ועולה.ד). בסוגייתן ובמכילתא (מסכת דעמלק פ״א) ובירושלמי במגילה (פ״א ה״א) דרשו חז״ל מה שמועה שמע יתרו ובא. וביארו ר׳ חיים פלטיאל והמזרחי והכלי יקר והאוהחה״ק דאע״ג דכתיב בפירוש ״כי הוציא ה׳ את בני ישראל״ אפ״ה שלו מה היתה עיקר השמועה ששמע. והטור והמהרש״א פי׳ דהא דכתיב ״כי הוציא וגו׳״ היא תחילת דיבור חדשה ואינה ממה ששמע. והספורנו פי׳ ד״וישמע״ משמע ששמע ממה שקרה מקודם בהעבר דלא כ״ראה״ שהיא על ההוה ולא יציאת מצרים דעדיין היה בהוה.ה). הא דגינו חז״ל את רחב בהא דהיתה זונה ונאפה עם הרבה, היא להנגיד את זה דלאחמ״כ נתגיירה ונתעלה. ו). הקרן אורה הקשה דבמנחות דף ע״ג ע״ב חלק ר׳ יוסי הגלילי אר״ע וסבר דהגוי יכול להקריב ג״כ שלמים, ולמה לא אזיל סוגייתן כוותיה? ותי׳ דהנידון בסוגייתן היא רק לגבי הקרבתן במה, ובמנחות היא לגבי הקרבתן בביהמ״ק. וכדהבאנו בשיעור לדף קט״ז לכו״ע אינו יכול להקריב בעל מום בביהמ״ק אע״ג דיכול להקריבה בבמה.ז). העולת שלמה הקשה דל״ל קרא למעט גוי מאיסור חוץ הא אינה מז׳ מצות בני נח? ותי׳ דס״ד דמדכתיב בה ״איש איש״ ס״ד לרבות גוי לאיסור קמ״ל. וי״ל ג״כ דבזמן איסור הבמות יש בשחוטי חוץ משום סרך ע״ז וחשש שישחוט לשעירים, ואכן איסור ע״ז הוי מז׳ מצות בני נח. וכיון דאיסור שחוטי חוץ היא משום יחס בלעדית שיש לנו עם ה׳, לכן אין בזה חשש בגוי בשחוטי חוץ שאין לו להקב״ה היחס הלז, ועיין בשיעור לדף מ״ו (ועיין בשיעור לסנהדרין דף ס״ב-ס״ג לגבי ע״ז בשיתוף לגוי).והאבי עזרי בסוף הל׳ מעשה הקרבנות ביאר דאין צד לחייב הגוי משום האיסור של שחוטי חוץ, אלא הדיון היא אי יש עליה תורת הקרבה לאחר איסור הבמות.ח). כדהבאנו בשיעור לב״ב דף קס״ז גר רבא במחוזא בהתערבות עם האנשים ועם השרים, ולכן סיפרו עליו הסיפור ששדר לו איפרא הורמיז האיך להקריב קרבן.ט). תוס׳ הקשה דהא לר׳ יוסי לעיל בדף מ״ה ע״א אסור להקריב קדשי עכו״ם בחוץ וא״כ אינו רק איסור לסייען אלא ג״כ חייב? ותי׳ דהאיסור היא אשארי עבודות שאינו חייב עליהם ואסור רק מדרבנן אטו שחיטה והעלאה. והעירו הקרן אורה והגרי״ז דמהרמב״ם בסוף הל׳ מעשה הקרבנות משמע דגם על השחיטה והעלאה אינו רק איסור ולא חיוב, וביארו דחייב ר׳ יוסי אי העלה אותו קרבן הגוי בחוץ, רק כשהקדישו הגוי להקריבו דוקא בפנים דאז אינו רשאי להעלותו בחוץ ואז סבר ר׳ יוסי דחייב אי הקריבו בחוץ. אבל אי לא הקדישו דוקא להקריבו בפנים אז אין קרבן הגוי ראוי לפתח אוהל מועד כיון דיכול להקריבו בחוץ, ואז רק אוסר מדרבנן לסייען. והוסיף הגרי״ז דלפי״ז קדשי במה של גוי בחוץ אינו בסוג קדשי חוץ בכלל. והמקדש דוד (סימן כ״ז) האריך בזה. י). הקרן אורה הקשה דהרמב״ם בל׳ איסורי מזבח (פ״ז הל״ג) ביאר דעצים ישנים פסולים למזבח מלתא דבעל מום, וא״כ למה צוה רבא לקרבנה של גויה להביא עצים חדשים, והא בעל מום כשר לקרבנו של גוי (בחוץ)? וי״ל דאפשר דהוי כמחוסר אבר דפסול גם בקרבנו של גוי.והמחבר באו״ח סימן קנ״ג סעיף כ״א פסק דאין לבנות ביהכנ״ס עצים ישנים כמו דמצינו בהמזבח.י״א). רש״י תמה למה הצריך רבא שתי בחורים לקרבנה של אופרא הורמיז וביאר שכן נוי לדבר. ובהא דצוה לאפיק נורא הקשה הגרי״ז דמנחות דף כ״ב מצינו דלעולם נחשב האש כחידוש? והמקור ברוך (ח״ב סימן כ״ד) הקשה דלמה לא צוה להביא סכין וכלי חדש לקרבנה? והאריך דאפשר דאינו צריך כלי בקרבן גוי.וד״ר שמחה גרוס בספרו Babylonian Jews and Sasanian Imperialism in Late Antiquity (עמ׳ 223) ביאר דרב אחא בר רב אדא מא״י פסק דישראל אינו יכול לסייע, ורבא בבבל התיר לאורינהו, והורה להקריב הקרבן בעבור אינפרא הורמיז באופן שלא מצינו בהלכות התורה בקרבנות. והיא דצוה להקריבו באופן שאנו יודעים שהקריבו הזורואסטרניים בימיהם, בלדוגמא בהא דצוה רבא לכרות ולאסיק העפר מימא, שחששו לזה הזורואסטרניים מחמת זוהמת הדם, ובהא דצוה להעלות האש מדבר חדש שישאיר בטהרתה שהקפידו עליה הזורואסטרניים (ודבר זה אודות חשיבותו של האש השתלשלשה לספר המקבים ג״כ), וכמו״כ ששתי בחורים יקריבו אותה.להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור:https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w